מיאתשתגידלי

קפיטליסטים, סוציאליסטים, מתנחלים, צפונבונים, מזרחיים, אשכנזים, דתיים, חילוניים, בעד הגדר, נגד הגדר, בעד פינוי, נגד פינוי, בעד גיוס חובה, נגד גיוס חובה, בעד וועדי עובדים, נגד וועדי עובדים, בעד תחבורה ציבורית בשבת, נגד תחבורה ציבורית בשבת, בעד רכבת תחתית, בעד רכבת עילית, בעד כבישי אגרה, נגד כבישי אגרה, בעד בית"ר, נגד בית"ר, בעד ברצלונה, נגד ברצלונה, בעד ערבוב המילקי, נגד ערבוב המילקי

אף אחד כאן לא נאצי 

הייתה הפגנה בדרום תל אביב: תושבי השכונה מזה, פעילי הזכויות מזה,
ויחד כולם במקהלה
-"אתם נאצים"
-"לא, אתם נאצים"
-"אתם פשיסטים"
-"לא, אתם פשיסטים"
(גילוי נאות: עדות שמיעה)

כל יום,
למעשה לא עוברת שעה, שבה לא צץ איזה דובר, עיתונאי, פוליטיקאי, מאזין או מגיב היפר דרמטי
שנזכר לי "בתקופות אפלות".
כל בטטה מדושנת שמישהו מעז לא להסכים אתו, אז זה בגלל שהוא נאצי
או פשיסט
או גם וגם.

מי שמזכיר עידוד אוכלוסיה זו או אחרת
(זוגות צעירים, עובדי קבלן, פריפריה, עולים או פנסיונרים) אז זה רק בגלל שהוא מתגעגע לסטלין
- לא פחות.
וכל מי שכמהה להקלה בנטל המס עליו, אז הוא מיד חזיר,
שהיה שמח לראות את כל מי שלא קרוב ללבו מת מרעב וממחלות ברחובות.

זהו?
זה מה שלמדנו מהמאה הקודמת, המדממת?
להטיח בכל מי שלא מסכים איתנו, שהוא נאצי?

מאה חמישים מיליון + עודף, היו מתים להחליף את "התקופה האפילה" שלהם עם "התקופה האפילה" שלנו.
אם אני הייתי סבתא שלי, הייתי מחלק שתי סטירות לכל מי שמזהה בכל שטות, שואה.
בחיי.
אני כל כך שמח לחיות בתקופה שבה אנחנו חיים שאני מרשה לעצמי להציב בסדר עדיפות גבוה מאוד
את סוגיית תרבות הדיון.
כן כן, תרבות הדיון- אחת הבעיות הדחופות ביותר שלנו כחברה
(ולו מכיוון שהיא עשויה לסייע לנו בקידום סוגיות דחופות אחרות).

במסגרת היותנו "לא נאצים" הכרזנו מלחמה על תרבות הדיון. בהיות הדיון המתורבת מאפיין גרמני פרה-אפוקליפטי
(כמו גם משמעת, סולידריות ובלונדיניות יתר), מיגרנו את התופעה לחלוטין מהשיח המקומי.
מה יצא לנו מזה?
עכשיו כולנו נאצים
(אף אחד לא אומר את זה על עצמו כמובן)

אלי ישי מזהיר- הזרים נושאי מחלות,
יהושע סובול מצהיר- המתנחלים הם קרציות
וכולנו כבר מדקלמים- החרדים הם טפילים

הם לא מתבטאים ככה כי הם נאצים,
או פשיסטים,
או מרקסיסטים נאו-ליברלים מיליטריסטים פנטים.
הם מתבטאים כך כי לכאן הגיעה תרבות הדיון שלנו.
לאט אבל בטוח אנו מתקדמים לעבר מצב בו, חוץ מלקלל ולהתלהם לא נדע להעביר מסר מאדם לאדם.
הידלדלות השפה (גם כן כאידאולוגיה- בוז למקפידים! פלצנים!) תורמת את חלקה ואמצעי התקשורת צועדים בגאון בראש תהלוכת העיוורים אל תוך התהום, שבתחתיתה נביחות, נהמות ונשיכות (דוגמה לדרמטיות יתר, סתם שתבינו על מה אני מדבר).

ובנימה אופטימית זו,
אנא,
דברו חלש!