יום חמישי, 14 ביוני 2012

אלי ויזל אמר היום בגלי צה"ל  "ישראל צריכה להתערב בסוריה"
זהו ביטוי לחשיבה חד מימדית.
למה לעצור בסוריה? אנחנו כיהודים(!!) חייבים לשלוח חיילים לכל מקום בעולם בו מתרחשות זוועות כאלו נגד בני אדם. המוסר האוניברסלי וחובתנו המיוחדת כיהודים לא יכולה להיות מושפעת מקרבה גאוגרפית, זה מוציא ממנה את כל ההצדקה לא? 
אני מאוד מעריך את אלי ויזל ופועלו. שלא יהיו אי הבנות.
אבל, אני רואה בהתבתאותו זו, סמל לפער בתפיסת המציאות, בין האידיאלסטים הדתיים משני צידי המפה הפוליטית לבין הפרגמטיסטים, גם כן משני צידי המפה הפוליטית. 
אני אסביר לאור הדוגמה הנ"ל: 
בסביבה אינטלקטואלית סטרילית, ללא התחשבות בשום נסיבות פרטניות
דהיינו, המצב יתואר כדלהלן:
אנשים נשים וילדים (חפים מפשע) מקבוצה פוליטית א',
נשחטים בברוטליות ע"י כנופיות חמושים(היטב) המייצגים קבוצה פוליטית ב'
בשיטתיות, ללא כל כוונה ניראית לעין להפסיק בזמן הקרוב.
קבוצה פוליטית ג' יושבת בסמיכות להתרחשיות ומתמודדת עם השאלה האם להתערב? כיצד להתערב , אם כן?
כמה להתערב?
לפי תיאור כזה אני מסכים לחלוטין עם מי שטוען שחובתם (לא זכות, חובה) של קבוצה ג' להתערב ואף לשלם מחיר על ההתערבות, על מנת להפסיק את הטבח.
התבוננות מהצד הנה פעולה בלתי מוסרית בעליל לוכח התיאור הזה. 
אני לא מסכים שחובתם של קבוצה ג' עולה או גוברת אם הם יהודים- ההנחיה המוסרית לא משתנה מאדם לאדם בהתאם להשתייכות לאומית.

מאמר מוסגר: אלא אם אתה רלטיביסט, שכן אז אתה יכול לחיות בשלום עם אמירות כגון "חובתי המוסרית היא להציל ולסייע לבני אדם וחובתו של אדם X היא לאנוס ולרצוח ושנינו מוסריים באותה מידה פשוט כי הוא אחר.
לפי השקפה זו ניתן להעניק מדליה או אות של מוסר ל"שאביחה" של אסד על התנהגות מוסרית למופת, כל עוד על פי אמות המידה שלהם הם פועלים באופן מוסרי, כי הם פועלים בנחישות וקפדנות תוך סיכון עצמי והקצאת משאבים רבים, הרבה מעבר למה שעושה האדם הממוצע למען המוסר שלו. כל שנותר הוא למחוא להם כפיים.

מבחינה פרגמטית, לעומת זאת, יש לשקול את כל הנסיבות הנלוות למקרה המתואר ואת ההשלכות האפשריות להתערבות 
ולבחון אותן לאור אותם עקרונות מוסריים בלתי משתנים-
על אף שהמוסר פוסק באופן נחרץ, שחור או לבן בכל סוגיה נתונה
לצורך הכרעה סופית אנו נדרשים להתחשב באינספור מרכיבים, שכל אחד מהם נבחן לאור העקרונות המוסריים
השטח האפור נוצר כתוצאה מריבוי משבצות שחורות/לבנות, וההכרעה היא תוצר של אלגוריתם שמסכם את התשובות המוסריות מכל אחת מהזרועות (שאלות).

לדוגמה בעניינו, שאלות שצריך לשאול(התשובות תמיד משוערות):
האם המצב ההומאני ישתפר כתוצאה מהפלת משטר אסד(האם ניתן לסמוך על כך ששאיפות נקמה של הקבוצה המדוכאת לא יוצאו לפועל)? סביר שלא

האם השאלה מי יסייע בהפלת המשטר היא רלוונטית? סביר שכן,
אם ישראל תזוהה עם צד אחד זה עשוי להקים עליו (ועל ישראל) קבוצות רבות ומגוונות שלא מעורבות כרגע בלחימה ממשית, מי יודע איך זה יגמר?

האם סיוע לקורבנות יסיע לנו בטווח הארוך(זו תמיד שאלה לגיטימית בשיקולי מוסר, מהסיבה הפשוטה שבבסיס המוסר עומדת ההנחה שאני צריך להתנהג באופן מוסרי קודם כל למעני עצמי)? סביר שלא.

האם הקורבנות מעוניינים בסיוע שלנו?
בינתיים הם לא ביקשו. למעשה היו מספר התבטאויות של גורמי אופוזיציה שמשוכנעים שאנחנו מסייעים לאסד וגם ביטויי שנאה אחרים כלפינו. גם אסד משוכנע שאנחנו מסייעים למורדים. אנחנו(האזרחים) בטוחים שאנחנו לא מסייעים לאף אחד, והאמת יכולה להיות שאנחנו מסייעים לשני הצדדים גם יחד.  

יש עוד כל מיני שאלות שקצרה היריעה מלפרוש אותן.
אסכם רק בזאת, שהסתכלות צרה, חד מימדית, על אלמנט אחד מהמכלול- "שוחטים שם נשים וילדים", 
וזהו,
לא לראות שום דבר חוץ מזה, 
בסופו של דבר תוביל לעיתים קרובות לפעולה בלתי נכונה מוסרית. 
כך לפחות ברמה המעשית.
 
















        

תגובה 1:

  1. קו המחשבה מוצא חן בעיני. אבל לפני שנכריז מלחמה על בורמה סין וקוריאה - עלינו להתחיל בשלטון אכזרי בטווח טיווח. אני מציע לחסל את צבאות סודן, דרום סודן ואריתריאה, להכשיר איזה 60000 סודנים אקראיים בתור כח שיטור דמוקרטי, ולקוות לטוב. זהירות עולם אכזר, אנחנו באים.

    השבמחק