יום חמישי, 14 ביוני 2012

אלי ויזל אמר היום בגלי צה"ל  "ישראל צריכה להתערב בסוריה"
זהו ביטוי לחשיבה חד מימדית.
למה לעצור בסוריה? אנחנו כיהודים(!!) חייבים לשלוח חיילים לכל מקום בעולם בו מתרחשות זוועות כאלו נגד בני אדם. המוסר האוניברסלי וחובתנו המיוחדת כיהודים לא יכולה להיות מושפעת מקרבה גאוגרפית, זה מוציא ממנה את כל ההצדקה לא? 
אני מאוד מעריך את אלי ויזל ופועלו. שלא יהיו אי הבנות.
אבל, אני רואה בהתבתאותו זו, סמל לפער בתפיסת המציאות, בין האידיאלסטים הדתיים משני צידי המפה הפוליטית לבין הפרגמטיסטים, גם כן משני צידי המפה הפוליטית. 
אני אסביר לאור הדוגמה הנ"ל: 
בסביבה אינטלקטואלית סטרילית, ללא התחשבות בשום נסיבות פרטניות
דהיינו, המצב יתואר כדלהלן:
אנשים נשים וילדים (חפים מפשע) מקבוצה פוליטית א',
נשחטים בברוטליות ע"י כנופיות חמושים(היטב) המייצגים קבוצה פוליטית ב'
בשיטתיות, ללא כל כוונה ניראית לעין להפסיק בזמן הקרוב.
קבוצה פוליטית ג' יושבת בסמיכות להתרחשיות ומתמודדת עם השאלה האם להתערב? כיצד להתערב , אם כן?
כמה להתערב?
לפי תיאור כזה אני מסכים לחלוטין עם מי שטוען שחובתם (לא זכות, חובה) של קבוצה ג' להתערב ואף לשלם מחיר על ההתערבות, על מנת להפסיק את הטבח.
התבוננות מהצד הנה פעולה בלתי מוסרית בעליל לוכח התיאור הזה. 
אני לא מסכים שחובתם של קבוצה ג' עולה או גוברת אם הם יהודים- ההנחיה המוסרית לא משתנה מאדם לאדם בהתאם להשתייכות לאומית.

מאמר מוסגר: אלא אם אתה רלטיביסט, שכן אז אתה יכול לחיות בשלום עם אמירות כגון "חובתי המוסרית היא להציל ולסייע לבני אדם וחובתו של אדם X היא לאנוס ולרצוח ושנינו מוסריים באותה מידה פשוט כי הוא אחר.
לפי השקפה זו ניתן להעניק מדליה או אות של מוסר ל"שאביחה" של אסד על התנהגות מוסרית למופת, כל עוד על פי אמות המידה שלהם הם פועלים באופן מוסרי, כי הם פועלים בנחישות וקפדנות תוך סיכון עצמי והקצאת משאבים רבים, הרבה מעבר למה שעושה האדם הממוצע למען המוסר שלו. כל שנותר הוא למחוא להם כפיים.

מבחינה פרגמטית, לעומת זאת, יש לשקול את כל הנסיבות הנלוות למקרה המתואר ואת ההשלכות האפשריות להתערבות 
ולבחון אותן לאור אותם עקרונות מוסריים בלתי משתנים-
על אף שהמוסר פוסק באופן נחרץ, שחור או לבן בכל סוגיה נתונה
לצורך הכרעה סופית אנו נדרשים להתחשב באינספור מרכיבים, שכל אחד מהם נבחן לאור העקרונות המוסריים
השטח האפור נוצר כתוצאה מריבוי משבצות שחורות/לבנות, וההכרעה היא תוצר של אלגוריתם שמסכם את התשובות המוסריות מכל אחת מהזרועות (שאלות).

לדוגמה בעניינו, שאלות שצריך לשאול(התשובות תמיד משוערות):
האם המצב ההומאני ישתפר כתוצאה מהפלת משטר אסד(האם ניתן לסמוך על כך ששאיפות נקמה של הקבוצה המדוכאת לא יוצאו לפועל)? סביר שלא

האם השאלה מי יסייע בהפלת המשטר היא רלוונטית? סביר שכן,
אם ישראל תזוהה עם צד אחד זה עשוי להקים עליו (ועל ישראל) קבוצות רבות ומגוונות שלא מעורבות כרגע בלחימה ממשית, מי יודע איך זה יגמר?

האם סיוע לקורבנות יסיע לנו בטווח הארוך(זו תמיד שאלה לגיטימית בשיקולי מוסר, מהסיבה הפשוטה שבבסיס המוסר עומדת ההנחה שאני צריך להתנהג באופן מוסרי קודם כל למעני עצמי)? סביר שלא.

האם הקורבנות מעוניינים בסיוע שלנו?
בינתיים הם לא ביקשו. למעשה היו מספר התבטאויות של גורמי אופוזיציה שמשוכנעים שאנחנו מסייעים לאסד וגם ביטויי שנאה אחרים כלפינו. גם אסד משוכנע שאנחנו מסייעים למורדים. אנחנו(האזרחים) בטוחים שאנחנו לא מסייעים לאף אחד, והאמת יכולה להיות שאנחנו מסייעים לשני הצדדים גם יחד.  

יש עוד כל מיני שאלות שקצרה היריעה מלפרוש אותן.
אסכם רק בזאת, שהסתכלות צרה, חד מימדית, על אלמנט אחד מהמכלול- "שוחטים שם נשים וילדים", 
וזהו,
לא לראות שום דבר חוץ מזה, 
בסופו של דבר תוביל לעיתים קרובות לפעולה בלתי נכונה מוסרית. 
כך לפחות ברמה המעשית.
 
















        

יום ראשון, 3 ביוני 2012


מיאתשתגידלי


קפיטליסטים, סוציאליסטים, מתנחלים, צפונבונים, מזרחיים, אשכנזים, דתיים, חילוניים, בעד הגדר, נגד הגדר, בעד פינוי, נגד פינוי, בעד גיוס חובה, נגד גיוס חובה, בעד וועדי עובדים, נגד וועדי עובדים, בעד תחבורה ציבורית בשבת, נגד תחבורה ציבורית בשבת, בעד רכבת תחתית, בעד רכבת עילית, בעד כבישי אגרה, נגד כבישי אגרה, בעד בית"ר, נגד בית"ר, בעד ברצלונה, נגד ברצלונה, בעד ערבוב המילקי, נגד ערבוב המילקי

אף אחד כאן לא נאצי 




הייתה הפגנה בדרום תל אביב: תושבי השכונה מזה, פעילי הזכויות מזה,
ויחד כולם במקהלה
-"אתם נאצים"
-"לא, אתם נאצים"
-"אתם פשיסטים"
-"לא, אתם פשיסטים"
(גילוי נאות: עדות שמיעה)

כל יום,
למעשה לא עוברת שעה, שבה לא צץ איזה דובר, עיתונאי, פוליטיקאי, מאזין או מגיב היפר דרמטי
שנזכר לי "בתקופות אפלות".
כל בטטה מדושנת שמישהו מעז לא להסכים אתו, אז זה בגלל שהוא נאצי
או פשיסט
או גם וגם.

מי שמזכיר עידוד אוכלוסיה זו או אחרת
(זוגות צעירים, עובדי קבלן, פריפריה, עולים או פנסיונרים) אז זה רק בגלל שהוא מתגעגע לסטלין
- לא פחות.
וכל מי שכמהה להקלה בנטל המס עליו, אז הוא מיד חזיר,
שהיה שמח לראות את כל מי שלא קרוב ללבו מת מרעב וממחלות ברחובות.

זהו?
זה מה שלמדנו מהמאה הקודמת, המדממת?
להטיח בכל מי שלא מסכים איתנו, שהוא נאצי?

מאה חמישים מיליון + עודף, היו מתים להחליף את "התקופה האפילה" שלהם עם "התקופה האפילה" שלנו.
אם אני הייתי סבתא שלי, הייתי מחלק שתי סטירות לכל מי שמזהה בכל שטות, שואה.
בחיי.
אני כל כך שמח לחיות בתקופה שבה אנחנו חיים שאני מרשה לעצמי להציב בסדר עדיפות גבוה מאוד
את סוגיית תרבות הדיון.
כן כן, תרבות הדיון- אחת הבעיות הדחופות ביותר שלנו כחברה
(ולו מכיוון שהיא עשויה לסייע לנו בקידום סוגיות דחופות אחרות).

במסגרת היותנו "לא נאצים" הכרזנו מלחמה על תרבות הדיון. בהיות הדיון המתורבת מאפיין גרמני פרה-אפוקליפטי
(כמו גם משמעת, סולידריות ובלונדיניות יתר), מיגרנו את התופעה לחלוטין מהשיח המקומי.
מה יצא לנו מזה?
עכשיו כולנו נאצים
(אף אחד לא אומר את זה על עצמו כמובן)

אלי ישי מזהיר- הזרים נושאי מחלות,
יהושע סובול מצהיר- המתנחלים הם קרציות
וכולנו כבר מדקלמים- החרדים הם טפילים

הם לא מתבטאים ככה כי הם נאצים,
או פשיסטים,
או מרקסיסטים נאו-ליברלים מיליטריסטים פנטים.
הם מתבטאים כך כי לכאן הגיעה תרבות הדיון שלנו.
לאט אבל בטוח אנו מתקדמים לעבר מצב בו, חוץ מלקלל ולהתלהם לא נדע להעביר מסר מאדם לאדם.
הידלדלות השפה (גם כן כאידאולוגיה- בוז למקפידים! פלצנים!) תורמת את חלקה ואמצעי התקשורת צועדים בגאון בראש תהלוכת העיוורים אל תוך התהום, שבתחתיתה נביחות, נהמות ונשיכות (דוגמה לדרמטיות יתר, סתם שתבינו על מה אני מדבר).

ובנימה אופטימית זו,
אנא,
דברו חלש!