יום שלישי, 8 בדצמבר 2015





השגשוג התרבותי של היהודים האמריקאים מזכיר בדיוק את הדוגמאות האחרות שהביא- יהודי אירופה בסוף המאה ה19 תחילת ה 20, ואז באו והרגו את כולם.
אחד הסממנים המקדימים של השואה המתקרבת היא יהודים שמנסים להתבולל/להתקבל בקרב הגויים ע"י הטלת כל האשמה והאחריות לאנטישמיות על יהודים אחרים פחות נאורים ומתקדמים, "פרימיטיבים" למיניהם שמפריעים לנו הנאורים להשלים את מהלך ההתקבלות בחברה הנאורה התורנית.
אותם יהודים נאורים מסתובבים בעולם ומפיצים ומגבירים שנאה ליהודים (אחרים כמובן) במקומם לנצל את מעמדם כדי להגדיל את הסובלנות כלפי היהודים כקבוצה הטרוגנית שכוללת גם הדבילים והלאומנים והגזענים שלה באחוזים מסויימים, כמו כל עם אחר.
למה לכל הרוחות כל כל כל היהודים צריכים להיות עדיני נפש חילונים ומערביים כדי שלא ישנאו את כולנו?
ההפך הוא הנכון.
  

יום חמישי, 14 ביוני 2012

אלי ויזל אמר היום בגלי צה"ל  "ישראל צריכה להתערב בסוריה"
זהו ביטוי לחשיבה חד מימדית.
למה לעצור בסוריה? אנחנו כיהודים(!!) חייבים לשלוח חיילים לכל מקום בעולם בו מתרחשות זוועות כאלו נגד בני אדם. המוסר האוניברסלי וחובתנו המיוחדת כיהודים לא יכולה להיות מושפעת מקרבה גאוגרפית, זה מוציא ממנה את כל ההצדקה לא? 
אני מאוד מעריך את אלי ויזל ופועלו. שלא יהיו אי הבנות.
אבל, אני רואה בהתבתאותו זו, סמל לפער בתפיסת המציאות, בין האידיאלסטים הדתיים משני צידי המפה הפוליטית לבין הפרגמטיסטים, גם כן משני צידי המפה הפוליטית. 
אני אסביר לאור הדוגמה הנ"ל: 
בסביבה אינטלקטואלית סטרילית, ללא התחשבות בשום נסיבות פרטניות
דהיינו, המצב יתואר כדלהלן:
אנשים נשים וילדים (חפים מפשע) מקבוצה פוליטית א',
נשחטים בברוטליות ע"י כנופיות חמושים(היטב) המייצגים קבוצה פוליטית ב'
בשיטתיות, ללא כל כוונה ניראית לעין להפסיק בזמן הקרוב.
קבוצה פוליטית ג' יושבת בסמיכות להתרחשיות ומתמודדת עם השאלה האם להתערב? כיצד להתערב , אם כן?
כמה להתערב?
לפי תיאור כזה אני מסכים לחלוטין עם מי שטוען שחובתם (לא זכות, חובה) של קבוצה ג' להתערב ואף לשלם מחיר על ההתערבות, על מנת להפסיק את הטבח.
התבוננות מהצד הנה פעולה בלתי מוסרית בעליל לוכח התיאור הזה. 
אני לא מסכים שחובתם של קבוצה ג' עולה או גוברת אם הם יהודים- ההנחיה המוסרית לא משתנה מאדם לאדם בהתאם להשתייכות לאומית.

מאמר מוסגר: אלא אם אתה רלטיביסט, שכן אז אתה יכול לחיות בשלום עם אמירות כגון "חובתי המוסרית היא להציל ולסייע לבני אדם וחובתו של אדם X היא לאנוס ולרצוח ושנינו מוסריים באותה מידה פשוט כי הוא אחר.
לפי השקפה זו ניתן להעניק מדליה או אות של מוסר ל"שאביחה" של אסד על התנהגות מוסרית למופת, כל עוד על פי אמות המידה שלהם הם פועלים באופן מוסרי, כי הם פועלים בנחישות וקפדנות תוך סיכון עצמי והקצאת משאבים רבים, הרבה מעבר למה שעושה האדם הממוצע למען המוסר שלו. כל שנותר הוא למחוא להם כפיים.

מבחינה פרגמטית, לעומת זאת, יש לשקול את כל הנסיבות הנלוות למקרה המתואר ואת ההשלכות האפשריות להתערבות 
ולבחון אותן לאור אותם עקרונות מוסריים בלתי משתנים-
על אף שהמוסר פוסק באופן נחרץ, שחור או לבן בכל סוגיה נתונה
לצורך הכרעה סופית אנו נדרשים להתחשב באינספור מרכיבים, שכל אחד מהם נבחן לאור העקרונות המוסריים
השטח האפור נוצר כתוצאה מריבוי משבצות שחורות/לבנות, וההכרעה היא תוצר של אלגוריתם שמסכם את התשובות המוסריות מכל אחת מהזרועות (שאלות).

לדוגמה בעניינו, שאלות שצריך לשאול(התשובות תמיד משוערות):
האם המצב ההומאני ישתפר כתוצאה מהפלת משטר אסד(האם ניתן לסמוך על כך ששאיפות נקמה של הקבוצה המדוכאת לא יוצאו לפועל)? סביר שלא

האם השאלה מי יסייע בהפלת המשטר היא רלוונטית? סביר שכן,
אם ישראל תזוהה עם צד אחד זה עשוי להקים עליו (ועל ישראל) קבוצות רבות ומגוונות שלא מעורבות כרגע בלחימה ממשית, מי יודע איך זה יגמר?

האם סיוע לקורבנות יסיע לנו בטווח הארוך(זו תמיד שאלה לגיטימית בשיקולי מוסר, מהסיבה הפשוטה שבבסיס המוסר עומדת ההנחה שאני צריך להתנהג באופן מוסרי קודם כל למעני עצמי)? סביר שלא.

האם הקורבנות מעוניינים בסיוע שלנו?
בינתיים הם לא ביקשו. למעשה היו מספר התבטאויות של גורמי אופוזיציה שמשוכנעים שאנחנו מסייעים לאסד וגם ביטויי שנאה אחרים כלפינו. גם אסד משוכנע שאנחנו מסייעים למורדים. אנחנו(האזרחים) בטוחים שאנחנו לא מסייעים לאף אחד, והאמת יכולה להיות שאנחנו מסייעים לשני הצדדים גם יחד.  

יש עוד כל מיני שאלות שקצרה היריעה מלפרוש אותן.
אסכם רק בזאת, שהסתכלות צרה, חד מימדית, על אלמנט אחד מהמכלול- "שוחטים שם נשים וילדים", 
וזהו,
לא לראות שום דבר חוץ מזה, 
בסופו של דבר תוביל לעיתים קרובות לפעולה בלתי נכונה מוסרית. 
כך לפחות ברמה המעשית.
 
















        

יום ראשון, 3 ביוני 2012


מיאתשתגידלי


קפיטליסטים, סוציאליסטים, מתנחלים, צפונבונים, מזרחיים, אשכנזים, דתיים, חילוניים, בעד הגדר, נגד הגדר, בעד פינוי, נגד פינוי, בעד גיוס חובה, נגד גיוס חובה, בעד וועדי עובדים, נגד וועדי עובדים, בעד תחבורה ציבורית בשבת, נגד תחבורה ציבורית בשבת, בעד רכבת תחתית, בעד רכבת עילית, בעד כבישי אגרה, נגד כבישי אגרה, בעד בית"ר, נגד בית"ר, בעד ברצלונה, נגד ברצלונה, בעד ערבוב המילקי, נגד ערבוב המילקי

אף אחד כאן לא נאצי 




הייתה הפגנה בדרום תל אביב: תושבי השכונה מזה, פעילי הזכויות מזה,
ויחד כולם במקהלה
-"אתם נאצים"
-"לא, אתם נאצים"
-"אתם פשיסטים"
-"לא, אתם פשיסטים"
(גילוי נאות: עדות שמיעה)

כל יום,
למעשה לא עוברת שעה, שבה לא צץ איזה דובר, עיתונאי, פוליטיקאי, מאזין או מגיב היפר דרמטי
שנזכר לי "בתקופות אפלות".
כל בטטה מדושנת שמישהו מעז לא להסכים אתו, אז זה בגלל שהוא נאצי
או פשיסט
או גם וגם.

מי שמזכיר עידוד אוכלוסיה זו או אחרת
(זוגות צעירים, עובדי קבלן, פריפריה, עולים או פנסיונרים) אז זה רק בגלל שהוא מתגעגע לסטלין
- לא פחות.
וכל מי שכמהה להקלה בנטל המס עליו, אז הוא מיד חזיר,
שהיה שמח לראות את כל מי שלא קרוב ללבו מת מרעב וממחלות ברחובות.

זהו?
זה מה שלמדנו מהמאה הקודמת, המדממת?
להטיח בכל מי שלא מסכים איתנו, שהוא נאצי?

מאה חמישים מיליון + עודף, היו מתים להחליף את "התקופה האפילה" שלהם עם "התקופה האפילה" שלנו.
אם אני הייתי סבתא שלי, הייתי מחלק שתי סטירות לכל מי שמזהה בכל שטות, שואה.
בחיי.
אני כל כך שמח לחיות בתקופה שבה אנחנו חיים שאני מרשה לעצמי להציב בסדר עדיפות גבוה מאוד
את סוגיית תרבות הדיון.
כן כן, תרבות הדיון- אחת הבעיות הדחופות ביותר שלנו כחברה
(ולו מכיוון שהיא עשויה לסייע לנו בקידום סוגיות דחופות אחרות).

במסגרת היותנו "לא נאצים" הכרזנו מלחמה על תרבות הדיון. בהיות הדיון המתורבת מאפיין גרמני פרה-אפוקליפטי
(כמו גם משמעת, סולידריות ובלונדיניות יתר), מיגרנו את התופעה לחלוטין מהשיח המקומי.
מה יצא לנו מזה?
עכשיו כולנו נאצים
(אף אחד לא אומר את זה על עצמו כמובן)

אלי ישי מזהיר- הזרים נושאי מחלות,
יהושע סובול מצהיר- המתנחלים הם קרציות
וכולנו כבר מדקלמים- החרדים הם טפילים

הם לא מתבטאים ככה כי הם נאצים,
או פשיסטים,
או מרקסיסטים נאו-ליברלים מיליטריסטים פנטים.
הם מתבטאים כך כי לכאן הגיעה תרבות הדיון שלנו.
לאט אבל בטוח אנו מתקדמים לעבר מצב בו, חוץ מלקלל ולהתלהם לא נדע להעביר מסר מאדם לאדם.
הידלדלות השפה (גם כן כאידאולוגיה- בוז למקפידים! פלצנים!) תורמת את חלקה ואמצעי התקשורת צועדים בגאון בראש תהלוכת העיוורים אל תוך התהום, שבתחתיתה נביחות, נהמות ונשיכות (דוגמה לדרמטיות יתר, סתם שתבינו על מה אני מדבר).

ובנימה אופטימית זו,
אנא,
דברו חלש!

יום חמישי, 31 במאי 2012

"אם קנית את הרעיון שקונספירציות מנהלות את העולם,
מאותו רגע ואילך יראה לך הגיוני וסביר שכל דבר הוא קונספירציה."
(תרגום חופשי מ  Padraig Reidy,)

אני חושש כי אני, ורבים מחבריי, נמצאים כפסע מהתמסרות לרעיון הקונספירציה
מזה זמן רב, צועדים על פי התהום הרעיונית שמהווה התאוריה הזו.
הרשו לי להציע את הניתוח הבא, ופתרון אפשרי:
אנשים נבונים ומתעניינים- בפוליטיקה, חברה, ופילוסופיה, עם קצת קילומטרז' מאחור
מבחינים, בסביבתם הקרובה, במקום העבודה, בחברה המידית, באמצעי התקשורת הנגישים
ובמראות הנשקפים מחלונות הרכב, בסתירות עמוקות בין הידע והניסיון שלהם והמסקנות הברורות
לבין שכנוע עמוק של אנשים אחרים, נבונים לא פחות, במסקנות הפוכות לחלוטין.
הוסיפו לכך את הלמידה בדרך הקשה, שכולם משקרים (הדבר הקשה ביותר הוא רגע הכניעה בו אנחנו מתחילים לשקר בעצמנו, כדי להתקבל לעבודה, להתקדם בה, למצוא חן בעיניי מישהו, להימנע מסנקציה או עימות עם מקור כוח כלשהו)

במיוחד משקרים פוליטיקאים ועיתונאים. אלו שדבריהם והשפעתם הרי גורל ביותר, כל הזמן משקרים.

הוסיפו לכך את האכזבה, מכך שהידיעה לפני כ 20 שנה שהנה אנחנו עומדים לשנות את העולם במו ידינו, התבדתה זה מכבר. גרוע מכך, רבים מאיתנו (החכמים) אפילו זכו לשנות את דעתם במשך השנים.

חלקנו הרגיש את נחת זרועו של איזשהו כוח גדול(ואני לא מתכוון לאלוהים או לים).

כולנו ראינו כיצד אינטרסים לעתים מנווטים אנשים בניגוד למצפונם הטוב.

כולנו משלמים מסים ואין לנו מושג לאן הכסף הולך.
(גם בעניין הזה כל מה שיש לנו זה כל מיני שקרנים שטוענים דבר והיפוכו)

בעניין הזה יש לי במקרה דוגמה(במקרה, מתוך סקר שאני עורך עבור טור אחר שיתפרסם בע"ה במהרה בימינו)

כאן, ניתן למצוא דו"ח על"מחקר" של ארגון שלום עכשיו, ובו, הפעם, הם פורטים על מיתר הכסף, במאבקם הממושך להשנאת ההתיישבות ביו"ש על הציבור.
כאן יש דוגמה כיצד עיתונאים התייחסו לדו"ח. להבנתי, קיבלוהו כתורה מסיני.
מועצת יש"ע הרימה את הכפפה, והנפיקה מסמך בו הם מתייחסים בפירוט לכל הטענות הנטענות בדו"ח של שלום עכשיו
ניתן למצוא אותו כאן.
פה ופה ניתן למצוא את יחס העיתונות למסמך התשובה של יש"ע.

ובכן, אני מקבל רבים מטיעוני יש"ע, ועדיין נותר עם תחושה מעיקה שאני מרומה.

כמה פעמים אני נחשף למידע שבינו לבין המציאות אין שום קשר?(ומי שהתשובה שלו היא "אין דבר כזה, מציאות", אין לו מה לחפש בבלוג שלי. לא מכיוון שהוא טועה, אלא מכיוון שאין לי על מה לדבר אתו, אין לו סיבה לקרוא את הבלוג שלי, או כל בלוג דעתני אחר, או עיתון או כל מידע אינפורמטיבי בכלל. אין לו סיבה להחזיק בדעה ולי אין סיבה להתייחס לדעה שאין לו).

אחרי כל זה, נשארים עם תאוריות הקונספירציה. תיאוריות קונספירציה רציניות, כגון "הפרוטוקולים של זקני ציון" או "הבונים החופשיים" למיניהם מכילים אלמנט משותף שבו קבוצה קטנה של אנשים, שנמצאים מעל לכל המנגנונים הידועים, נסתרים מעיני כל, מנהלים את העולם לתועלתם הבלעדית.
הפגם הבולט בתיאוריות האלה הוא ההבנה הפשוטה שאם היו קבוצות כאלה הן היו מתנגשות זו בזו בהכרח.
גם בתוך הקבוצות, בהן יש אנשים כה עוצמתיים, הם היו מתנגשים זה בזה.

הפתרון: מומלץ לכל אחד לבקר מדי בחברת קבוצות הנגד שלו, לראות את התסכול הכל כך דומה, את תיאוריות הקונספירציה הנגדיות, ששמות את כל הכוח בידי הקבוצה שלו(האורח). לצחוק קצת, ולהבין, שהקונספירציות הגדולות ביותר הן אלה הגלויות לעין- קבוצות אינטרסים שונות פועלות לקידום רעיונותיהם, צורכיהן ורצונותיהן המוצהרים, בכל דרך אפשרית. בד"כ ניתן לזהות את האינטרס של מאן דהו די בקלות וכל התאוריה הנדרשת היא לפענח כיצד מעשיו משרתים את האינטרס שלו בטווח הקצר, הארוך, הגלוי והחבוי.









יום חמישי, 24 במאי 2012

עוד שיר פרידה

רק היום
או מחר 
או מחרתיים, לכל המאוחר 

אחר כך יגמר 
לא ישאר 
יחלוף לבלי שוב 
כל מה שחשוב

כולם מחפשים יציבות
אי של שפיות
איש לש פיות
מים שתמיד חמים, 
במקלחת
פנסיה 
מובטחת
קורת גג מעל הראש
(הייתם בטוחים שאני אכתוב תחת)

רק הזמן צועד בבטחה 
לא עוצר ברמזור אדום 
לא מאט בחשיכה 
לא ממהר

לא באמת טס
לא באמת זוחל
רק הולך ואוזל

יציב כמו
כמו
כמו
כמו
כמו שרק הוא יכול להיות
 
רציתם וודאות?
בבקשה
בסוף כולנו נמות

בשיר בדרך כלל
נפרדים בנשיקה 
אך לא בשיר הנ"ל 
לורה שלי המתוקה 
תיפרד בנפיחה

 

יום שני, 21 במאי 2012

החרם על המוצרים שמיוצרים ביהודה ושומרון.
עכשיו כשדרום אפריקה מתכוונת להצטרף לחרם על על מוצרי יהודה ושומרון, זו הזדמנות מצוינת להעלות לדיון עקרוני כמה מהפעילויות של ארגונים ואנשים "למען" הפלשתינים, המניעים להם והתוצאות בפועל.
נתחיל מכמה נתונים:
1) ברחבי יהודה ושומרון (כולל בקעת הירדן) פרוסים 14 אזורי תעשייה ומפעלי חקלאות הכוללים 788 מפעלים ועסקים,  מפעלים אלו מעסיקים בסך הכול כ-17,000 עובדים במגוון תחומים, כאשר כ-11,000 מהם ערבים תושבי האזור והרשות הפלסטינית.
2) מתוך דו"ח סוכנות הידיעות מען (הפלשתינית): עובדים אלו משתכרים בסכום הגבוה פי שניים או שלושה מהמשכורת הממוצעת בציבור הפלסטיני וזוכים על פי חוקי מדינת ישראל לתנאים סוציאליים מלאים.
אני מניח שלא כולם ולא תמיד, אך במקרים רבים כאשר התלוננו עובדים פלשתינים על שלילת זכויות, הם זכו בבתי משפט ישראלים והמעסיקים חויבו לשלם הכל.

3) זו לא עובדה, אלא השערה מלומדת, פתוחה להערות. אם ברשות יש בערך 15% אבטלה וגם זה מתוך שיעור ההשתתפות בשוק העבודה של 45% בלבד(מתוך אתר תיאום פעולות הממשלה בשטחים) אז אפשר לשער שכל אחד מ11000 העובדים הללו באזורי התעשייה בשטחים, שמרוויח פי 2-3 מהשכר הממוצע, מפרנס לפחות עוד משפחה או שתיים, נגיד אחיו וגיסו. ניקח בממוצע 10-15 נפשות למשכורת ונקבל כי ביו"ש כ 100000 עד 150000 נפשות מתפרנסות באופן ישיר מהתעשייה בשטחים.
4) אם נוסיף לזה את כל ההסעות, הובלה, אספקה, ציוד ושירותים המהווה מעגל שני של אוכלוסייה רחבה מאוד המתפרנסת מתעשייה זו, בכלכלה שנשענת בעיקר על שירותים (68% מכוח העבודה), נקבל שאחת הרגליים המוצקות שעליהן נשענת הכלכלה של הרשות היא אותה תעשיה "יהודית"(מרחאות, כי העובדים הפלשתינים מהווים רוב).

ובכן, אם זה המצב, הסובלים העיקריים מהחרם הם הפלשתינים, ובאופן מאד כללי וגורף. האנשים שה"סבל של העם הפלשתיני" הוא נר לרגליהם פועלים באופן שמגדיל ומגביר את הסבל האינדיבידואלי (האם יש סבל אחר ששווה לדון בו?) וגם את מצב הקולקטיב. 

"אני אתפרץ לדלת פתוחה אם אזכיר ששיתוף פעולה בין הכלכלה הגדולה והמפותחת של ישראל, שמביאה ידע, יכולות מעבר וקשר עם שווקים חיצוניים, לבין הכלכלה הפלסטינית הקטנה, שמציעה כוח עבודה איכותי וזול - הוא טוב מאוד לשני הצדדים", אמר פיראס ראאד, נציג הקוורטט. "למי שמרגיש נוח להתעלם מהסכסוך צריך להזכיר כי שכן רעב הוא שכן רע. על בטן מלאה קל יותר לחכות לפתרונות פוליטיים".(דה מרקר)

אני מסיק מכך כי סדר העדיפויות של ארגונים ואנשים שמקדמים את החרם הוא: קודם כל הכפשה ודה-לגיטימציה של מדינת ישראל-מטרה עליונה, אחר-כך, כדי שלא יהיה חס וחלילה מצב שבו להבות הסכסוך יורדות ובעקבותיהם התקדמות לעבר פשרה, יש להגדיל את הסבל של הפלשתיני מן השורה, אחר כך, כיוון שהסבל נורא, אפשר לגייס תרומות ביעילות, למי? לנו שעשינו לעצמנו שם שאנחנו נלחמים בעוז במדינת ישראל ועומדים בראש מכפישיה.

אותו דבר עם ארגונים "נגד המצור", נקודת המוצא: העזתי מן הרחוב סובל נורא מחוסרים כאלה וכאלה(לרב שקרים, כי את מרבית המוצרים החיוניים מדינת ישראל מכניסה ללא הגבלה, וכך גם היה קודם), גם מכוון השלטון שמטיל עליהם טרור ומתווה מדיניות שאינה מקובלת על רובם. הפתרון: לחץ על מדינת ישראל הכפשתה ודה-לגיטימציה באמצעות שימוש במונחים כוללניים בעלי גוון גזעני. 

עכשיו במבט מעמיק, חמאס, ארגון טרור, שולט כיום בעזה ללא מצרים, הנמלים כולם ברשותו, הגבולות ברשותו והמנהרות (דרכן נכנסים המוצרים לעזה, לא רק נשק) ברשותו. אם יוסר הפיקוח הישראלי מתנועת הסחורות לעזה, חמאס יהיה המוטב היחידי. הכנסות הארגון, אספקת נשק וציוד לחימה אחר יתגברו, המונופול על כל מוצרי הצריכה יהיה מוחלט, מי שירצה לאכול יהיה חייב להיות חמאסניק. מי שירים ראש נגד חמאס ומדיניותו, יחוסל בקלות רבה יותר, דריסת הרגל של גורמים חיצוניים עוינים(אלה שחמאס מקדם בברכה), תגדל, וסבלו של הפלשתיני מן השורה יגדל, צמיתותו לשלטון הטרור תתהדק. 

שוב, אותו סדר עדיפויות.

ארגון "האומץ להלשין", כך אני קורא לארגון "שוברים שתיקה".
אני הייתי משתף פעולה עם ארגון שכזה, הארגון לא היה כשהייתי חייל ולכן נאלצתי לפעול באומץ אמתי, אבל בכל אופן אני עומד מאחורי המטרה של הארגון. אם רק היה עושה מה שהוא מספר על עצמו שהוא עושה. 
אנשי הארגון מעודדים חיילים לספר סיפורי זוועה(שהיו או לא היו) ואת הסיפורים הנ"ל הם רצים לפרסם בעיתוני שוודיה או דנמרק או צרפת או מי שמוכן לפרסם. ללא בדיקה ללא חקירה ראויה ללא הצלבת עובדות, התיקוף היחידי מאחורי הכתבות הוא "הנה, אפילו חיילי צה"ל בעצמם מספרים את הזוועות, אז זה בטח חייב להיות נכון" והאירופים והשמאלנים המטומטמים קונים את החרא הזה מרוב שהם רעבים לו(מתנצל זו הפעם היחידה שבה אני משאיר התבטאות כזו על הכתב). 
במקום לקיים סדנאות הסברה לחיילים על חשיבות המוסר בעבודתם היומיומית, לעודד אותם לפנות למצ"ח או לפיקוד כשהם עדים למעשים שלא יעשו, במקום זה הם משתמשים בחיילים כקרדום לחבוט בו במדינת ישראל ומשמשים מנגנון דרכו חיילים יכולים להתנקם נקמה אישית בחיילים אחרים.
במה זה משפר את מצבו של הפלשתיני במחסום/פעילות אחרת? בכלום. אולי אפילו מחמיר את המצב.
אני באמת מאמין שהדיווח על מעשים מכוערים מועיל לכולם, גם ליחידה הלוחמת, אחוות הלוחמים לא מרוויחה מכך שחייל אחד רואה בחברו ליחידה מנוול סדיסט(בד"כ מטיל חיתתו גם על חבריו), להפך, הניסיון מלמד שקבוצת חיילים שמצליחים להיפטר מכולירע אחד שכזה, דווקא מתחזקים כקבוצה. 
אבל את ארגון "האומץ להלשין, כל זה לא מעניין, הם לא רוצים(ממש לא רוצים) להביא תועלת אמתית לשטח, לפלשתינים, לחיילים(שבינינו, גם הם קצת מסכנים במצב בו הם נמצאים), הם רוצים לעשות לעצמם שם באמצעות להכפיש את מדינת ישראל, לנצח בתחרות "הסיפור הכי נורא על הכובש האכזר" שמתנהלת לה ברחבי העולם מול ארגוני ההכפשה האחרים

רופאים לזכויות אדם

בצלם

עדאללה

הקרן החדשה

ועוד ועוד, כולם מגבירים את סבל פלשתינים מתוך אידאולוגיית "מאבק" שהם לא רוצים שידעך, פן אנשים בצד שלהם יחלשו, יוותרו ויהיו מוכנים להתפשר על פחות מהכול.  





יום שלישי, 15 במאי 2012

אני אומר, אם כבר לרמוס זכויות אדם, אז ברגל גסה.

הניסיון לעשות זאת בצעדי בלרינה רק יגרום לך למעוד, ליפול ולשבור את האף.