יום חמישי, 31 במאי 2012

"אם קנית את הרעיון שקונספירציות מנהלות את העולם,
מאותו רגע ואילך יראה לך הגיוני וסביר שכל דבר הוא קונספירציה."
(תרגום חופשי מ  Padraig Reidy,)

אני חושש כי אני, ורבים מחבריי, נמצאים כפסע מהתמסרות לרעיון הקונספירציה
מזה זמן רב, צועדים על פי התהום הרעיונית שמהווה התאוריה הזו.
הרשו לי להציע את הניתוח הבא, ופתרון אפשרי:
אנשים נבונים ומתעניינים- בפוליטיקה, חברה, ופילוסופיה, עם קצת קילומטרז' מאחור
מבחינים, בסביבתם הקרובה, במקום העבודה, בחברה המידית, באמצעי התקשורת הנגישים
ובמראות הנשקפים מחלונות הרכב, בסתירות עמוקות בין הידע והניסיון שלהם והמסקנות הברורות
לבין שכנוע עמוק של אנשים אחרים, נבונים לא פחות, במסקנות הפוכות לחלוטין.
הוסיפו לכך את הלמידה בדרך הקשה, שכולם משקרים (הדבר הקשה ביותר הוא רגע הכניעה בו אנחנו מתחילים לשקר בעצמנו, כדי להתקבל לעבודה, להתקדם בה, למצוא חן בעיניי מישהו, להימנע מסנקציה או עימות עם מקור כוח כלשהו)

במיוחד משקרים פוליטיקאים ועיתונאים. אלו שדבריהם והשפעתם הרי גורל ביותר, כל הזמן משקרים.

הוסיפו לכך את האכזבה, מכך שהידיעה לפני כ 20 שנה שהנה אנחנו עומדים לשנות את העולם במו ידינו, התבדתה זה מכבר. גרוע מכך, רבים מאיתנו (החכמים) אפילו זכו לשנות את דעתם במשך השנים.

חלקנו הרגיש את נחת זרועו של איזשהו כוח גדול(ואני לא מתכוון לאלוהים או לים).

כולנו ראינו כיצד אינטרסים לעתים מנווטים אנשים בניגוד למצפונם הטוב.

כולנו משלמים מסים ואין לנו מושג לאן הכסף הולך.
(גם בעניין הזה כל מה שיש לנו זה כל מיני שקרנים שטוענים דבר והיפוכו)

בעניין הזה יש לי במקרה דוגמה(במקרה, מתוך סקר שאני עורך עבור טור אחר שיתפרסם בע"ה במהרה בימינו)

כאן, ניתן למצוא דו"ח על"מחקר" של ארגון שלום עכשיו, ובו, הפעם, הם פורטים על מיתר הכסף, במאבקם הממושך להשנאת ההתיישבות ביו"ש על הציבור.
כאן יש דוגמה כיצד עיתונאים התייחסו לדו"ח. להבנתי, קיבלוהו כתורה מסיני.
מועצת יש"ע הרימה את הכפפה, והנפיקה מסמך בו הם מתייחסים בפירוט לכל הטענות הנטענות בדו"ח של שלום עכשיו
ניתן למצוא אותו כאן.
פה ופה ניתן למצוא את יחס העיתונות למסמך התשובה של יש"ע.

ובכן, אני מקבל רבים מטיעוני יש"ע, ועדיין נותר עם תחושה מעיקה שאני מרומה.

כמה פעמים אני נחשף למידע שבינו לבין המציאות אין שום קשר?(ומי שהתשובה שלו היא "אין דבר כזה, מציאות", אין לו מה לחפש בבלוג שלי. לא מכיוון שהוא טועה, אלא מכיוון שאין לי על מה לדבר אתו, אין לו סיבה לקרוא את הבלוג שלי, או כל בלוג דעתני אחר, או עיתון או כל מידע אינפורמטיבי בכלל. אין לו סיבה להחזיק בדעה ולי אין סיבה להתייחס לדעה שאין לו).

אחרי כל זה, נשארים עם תאוריות הקונספירציה. תיאוריות קונספירציה רציניות, כגון "הפרוטוקולים של זקני ציון" או "הבונים החופשיים" למיניהם מכילים אלמנט משותף שבו קבוצה קטנה של אנשים, שנמצאים מעל לכל המנגנונים הידועים, נסתרים מעיני כל, מנהלים את העולם לתועלתם הבלעדית.
הפגם הבולט בתיאוריות האלה הוא ההבנה הפשוטה שאם היו קבוצות כאלה הן היו מתנגשות זו בזו בהכרח.
גם בתוך הקבוצות, בהן יש אנשים כה עוצמתיים, הם היו מתנגשים זה בזה.

הפתרון: מומלץ לכל אחד לבקר מדי בחברת קבוצות הנגד שלו, לראות את התסכול הכל כך דומה, את תיאוריות הקונספירציה הנגדיות, ששמות את כל הכוח בידי הקבוצה שלו(האורח). לצחוק קצת, ולהבין, שהקונספירציות הגדולות ביותר הן אלה הגלויות לעין- קבוצות אינטרסים שונות פועלות לקידום רעיונותיהם, צורכיהן ורצונותיהן המוצהרים, בכל דרך אפשרית. בד"כ ניתן לזהות את האינטרס של מאן דהו די בקלות וכל התאוריה הנדרשת היא לפענח כיצד מעשיו משרתים את האינטרס שלו בטווח הקצר, הארוך, הגלוי והחבוי.









יום שני, 21 במאי 2012

החרם על המוצרים שמיוצרים ביהודה ושומרון.
עכשיו כשדרום אפריקה מתכוונת להצטרף לחרם על על מוצרי יהודה ושומרון, זו הזדמנות מצוינת להעלות לדיון עקרוני כמה מהפעילויות של ארגונים ואנשים "למען" הפלשתינים, המניעים להם והתוצאות בפועל.
נתחיל מכמה נתונים:
1) ברחבי יהודה ושומרון (כולל בקעת הירדן) פרוסים 14 אזורי תעשייה ומפעלי חקלאות הכוללים 788 מפעלים ועסקים,  מפעלים אלו מעסיקים בסך הכול כ-17,000 עובדים במגוון תחומים, כאשר כ-11,000 מהם ערבים תושבי האזור והרשות הפלסטינית.
2) מתוך דו"ח סוכנות הידיעות מען (הפלשתינית): עובדים אלו משתכרים בסכום הגבוה פי שניים או שלושה מהמשכורת הממוצעת בציבור הפלסטיני וזוכים על פי חוקי מדינת ישראל לתנאים סוציאליים מלאים.
אני מניח שלא כולם ולא תמיד, אך במקרים רבים כאשר התלוננו עובדים פלשתינים על שלילת זכויות, הם זכו בבתי משפט ישראלים והמעסיקים חויבו לשלם הכל.

3) זו לא עובדה, אלא השערה מלומדת, פתוחה להערות. אם ברשות יש בערך 15% אבטלה וגם זה מתוך שיעור ההשתתפות בשוק העבודה של 45% בלבד(מתוך אתר תיאום פעולות הממשלה בשטחים) אז אפשר לשער שכל אחד מ11000 העובדים הללו באזורי התעשייה בשטחים, שמרוויח פי 2-3 מהשכר הממוצע, מפרנס לפחות עוד משפחה או שתיים, נגיד אחיו וגיסו. ניקח בממוצע 10-15 נפשות למשכורת ונקבל כי ביו"ש כ 100000 עד 150000 נפשות מתפרנסות באופן ישיר מהתעשייה בשטחים.
4) אם נוסיף לזה את כל ההסעות, הובלה, אספקה, ציוד ושירותים המהווה מעגל שני של אוכלוסייה רחבה מאוד המתפרנסת מתעשייה זו, בכלכלה שנשענת בעיקר על שירותים (68% מכוח העבודה), נקבל שאחת הרגליים המוצקות שעליהן נשענת הכלכלה של הרשות היא אותה תעשיה "יהודית"(מרחאות, כי העובדים הפלשתינים מהווים רוב).

ובכן, אם זה המצב, הסובלים העיקריים מהחרם הם הפלשתינים, ובאופן מאד כללי וגורף. האנשים שה"סבל של העם הפלשתיני" הוא נר לרגליהם פועלים באופן שמגדיל ומגביר את הסבל האינדיבידואלי (האם יש סבל אחר ששווה לדון בו?) וגם את מצב הקולקטיב. 

"אני אתפרץ לדלת פתוחה אם אזכיר ששיתוף פעולה בין הכלכלה הגדולה והמפותחת של ישראל, שמביאה ידע, יכולות מעבר וקשר עם שווקים חיצוניים, לבין הכלכלה הפלסטינית הקטנה, שמציעה כוח עבודה איכותי וזול - הוא טוב מאוד לשני הצדדים", אמר פיראס ראאד, נציג הקוורטט. "למי שמרגיש נוח להתעלם מהסכסוך צריך להזכיר כי שכן רעב הוא שכן רע. על בטן מלאה קל יותר לחכות לפתרונות פוליטיים".(דה מרקר)

אני מסיק מכך כי סדר העדיפויות של ארגונים ואנשים שמקדמים את החרם הוא: קודם כל הכפשה ודה-לגיטימציה של מדינת ישראל-מטרה עליונה, אחר-כך, כדי שלא יהיה חס וחלילה מצב שבו להבות הסכסוך יורדות ובעקבותיהם התקדמות לעבר פשרה, יש להגדיל את הסבל של הפלשתיני מן השורה, אחר כך, כיוון שהסבל נורא, אפשר לגייס תרומות ביעילות, למי? לנו שעשינו לעצמנו שם שאנחנו נלחמים בעוז במדינת ישראל ועומדים בראש מכפישיה.

אותו דבר עם ארגונים "נגד המצור", נקודת המוצא: העזתי מן הרחוב סובל נורא מחוסרים כאלה וכאלה(לרב שקרים, כי את מרבית המוצרים החיוניים מדינת ישראל מכניסה ללא הגבלה, וכך גם היה קודם), גם מכוון השלטון שמטיל עליהם טרור ומתווה מדיניות שאינה מקובלת על רובם. הפתרון: לחץ על מדינת ישראל הכפשתה ודה-לגיטימציה באמצעות שימוש במונחים כוללניים בעלי גוון גזעני. 

עכשיו במבט מעמיק, חמאס, ארגון טרור, שולט כיום בעזה ללא מצרים, הנמלים כולם ברשותו, הגבולות ברשותו והמנהרות (דרכן נכנסים המוצרים לעזה, לא רק נשק) ברשותו. אם יוסר הפיקוח הישראלי מתנועת הסחורות לעזה, חמאס יהיה המוטב היחידי. הכנסות הארגון, אספקת נשק וציוד לחימה אחר יתגברו, המונופול על כל מוצרי הצריכה יהיה מוחלט, מי שירצה לאכול יהיה חייב להיות חמאסניק. מי שירים ראש נגד חמאס ומדיניותו, יחוסל בקלות רבה יותר, דריסת הרגל של גורמים חיצוניים עוינים(אלה שחמאס מקדם בברכה), תגדל, וסבלו של הפלשתיני מן השורה יגדל, צמיתותו לשלטון הטרור תתהדק. 

שוב, אותו סדר עדיפויות.

ארגון "האומץ להלשין", כך אני קורא לארגון "שוברים שתיקה".
אני הייתי משתף פעולה עם ארגון שכזה, הארגון לא היה כשהייתי חייל ולכן נאלצתי לפעול באומץ אמתי, אבל בכל אופן אני עומד מאחורי המטרה של הארגון. אם רק היה עושה מה שהוא מספר על עצמו שהוא עושה. 
אנשי הארגון מעודדים חיילים לספר סיפורי זוועה(שהיו או לא היו) ואת הסיפורים הנ"ל הם רצים לפרסם בעיתוני שוודיה או דנמרק או צרפת או מי שמוכן לפרסם. ללא בדיקה ללא חקירה ראויה ללא הצלבת עובדות, התיקוף היחידי מאחורי הכתבות הוא "הנה, אפילו חיילי צה"ל בעצמם מספרים את הזוועות, אז זה בטח חייב להיות נכון" והאירופים והשמאלנים המטומטמים קונים את החרא הזה מרוב שהם רעבים לו(מתנצל זו הפעם היחידה שבה אני משאיר התבטאות כזו על הכתב). 
במקום לקיים סדנאות הסברה לחיילים על חשיבות המוסר בעבודתם היומיומית, לעודד אותם לפנות למצ"ח או לפיקוד כשהם עדים למעשים שלא יעשו, במקום זה הם משתמשים בחיילים כקרדום לחבוט בו במדינת ישראל ומשמשים מנגנון דרכו חיילים יכולים להתנקם נקמה אישית בחיילים אחרים.
במה זה משפר את מצבו של הפלשתיני במחסום/פעילות אחרת? בכלום. אולי אפילו מחמיר את המצב.
אני באמת מאמין שהדיווח על מעשים מכוערים מועיל לכולם, גם ליחידה הלוחמת, אחוות הלוחמים לא מרוויחה מכך שחייל אחד רואה בחברו ליחידה מנוול סדיסט(בד"כ מטיל חיתתו גם על חבריו), להפך, הניסיון מלמד שקבוצת חיילים שמצליחים להיפטר מכולירע אחד שכזה, דווקא מתחזקים כקבוצה. 
אבל את ארגון "האומץ להלשין, כל זה לא מעניין, הם לא רוצים(ממש לא רוצים) להביא תועלת אמתית לשטח, לפלשתינים, לחיילים(שבינינו, גם הם קצת מסכנים במצב בו הם נמצאים), הם רוצים לעשות לעצמם שם באמצעות להכפיש את מדינת ישראל, לנצח בתחרות "הסיפור הכי נורא על הכובש האכזר" שמתנהלת לה ברחבי העולם מול ארגוני ההכפשה האחרים

רופאים לזכויות אדם

בצלם

עדאללה

הקרן החדשה

ועוד ועוד, כולם מגבירים את סבל פלשתינים מתוך אידאולוגיית "מאבק" שהם לא רוצים שידעך, פן אנשים בצד שלהם יחלשו, יוותרו ויהיו מוכנים להתפשר על פחות מהכול.  





יום שלישי, 15 במאי 2012

אני אומר, אם כבר לרמוס זכויות אדם, אז ברגל גסה.

הניסיון לעשות זאת בצעדי בלרינה רק יגרום לך למעוד, ליפול ולשבור את האף.

פינוי שכונת האולפנה

אני מאוד מתפלא על כך שאף אחד לא מציג את האבסורד המשפטי הזה בפשטותו.
לכן אעשה בעצמי:
בג"ץ לא הכריע בשאלת הבעלות, וגם לא הכריע בשאלת הפתרון למחלוקת, לכל אלו שנתלים בפסיקת בג"ץ כאילו היה דיון והייתה הכרעה שמייצגת את הצדק(כפי שמבינים אותו השופטים) לא היה ולא נברא, הייתה פעולה של ברירת מחדל בירוקרטית: הטוענים(ארגוני שלום) תבעו הרס, המשיבים(הפרקליטות), פשוט לא השיבו. לכן כברירת מחדל בית המשפט קיבל את דרישת התובעים. האנשים שעומדים להיות מגורשים מבתיהם היו אמורים להיות מיוצגים ע"י המדינה, ויצא שהם לא היו מיוצגים כלל. עוול ראשון- אי ייצוג הולם
כרגע מתנהל בבית משפט מחוזי בפתח תקווה, דיון בפני פורום שופטים שמטרתו לקבוע האם השטח אכן שייך לאותו ערבי שטוען ש"ירש" אותו ממבעליו הקודם, שהוא זה שמכר אותו, עוד בטרם המכירה.
עזבו את הריח החריף של תרמית שנודף מהטענות עצמן,
עדיין יכול להיות שיתברר בבית משפט מחוזי שהטענות לבעלות הן שקריות,
כל זה אחרי שיהרסו ויגרשו,
ואז מה? יגידו סליחה, אתם יכולים לחזור?.
את ההרס לא ניתן להשיב.
אדם מן השורה שעומד להגרם לו עוול נורא כתוצאה מהליך בירוקרטי, יכול לפנות לבג"ץ, זה בדיוק תפקידו של בג"ץ.
לא כן מתנחל, גורלם של מתנחלים נקבע בבתי משפט בין "ארגוני שלום" שמייצגים את התובעים/הנתבעים הפלסטינים בחירוף נפש (לעיתים הרבה מעבר לאינטרס של התובע, ואף בניגוד לרצונו, שכן לפעמים ל"בוגד" יש רצון להתפשר או לקבל כסף ולהאכיל את משפחתו, בניגוד לארגונים האידיאולוגיים שמייצגים אותו ורוצים רק להרוס ולגרש)
לבין פרקליטות המדינה, שלפעמים מחליטה מסיבות פוליטיות/פופוליסטיות שלא להגן כלל על המתיישבים שאותם הם מייצגים.


יוצא שלכל אדם בשטח השיפוט של בג"ץ(שבג"ץ ניכס לעצמו, יש לציין) יש ייצוג:
ישראלים ערבים ויהודים בתוך שטחי הקו הירוק, זכות העמידה מעוגנת בחוק יסוד,
ערבים בשטחי יהודה ושומרון באמצעות ארגונים מגוונים(ארגונים ישראלים עתירי מימון מממשלות זרות וארגונים שונים ומשונים שרווחת הפלסטיני הפרטי מענינת להם את התחת כי אלו ארגונים בעלי אג'דה פוליטית),
למעט מתנחלים, להם אין שום ייצוג, ליתר דיוק הייצוג שלהם פועל מתוך אינטרסים פוליטיים העולים על המטרה של הגנה על הנתבעים- זה יותר גרוע מחוסר ייצוג, כי הם אפילו לא יכולים לטעון לחוסר ייצוג, טענה שמביאה לעיתים למשפט חוזר.
עוול שני- אפליה בוטה וגזענית(המצב הזה מאפיין אך ורק יהודים מצדו המזרחי של הקו הירוק).






  

יום חמישי, 3 במאי 2012

ויקומו בית ישראל וימחו,
ויצאו אל הרחובות וזעקו זעקתם
כי כבד הנטל מאוד
ותעל שועתם מן הארץ,
ויאמרו אל הנבחרים
"כי שמתם עלינו טייקונים,
ועבדנו אותם בפרך וקשתה המלאכה עד מאוד 
ופרנסתנו דלה,
ושמנו הטייקונים עד מאוד, וינקרו את עינינו 
בזהב ובפנינים ובמכוניות גדולות ויאחזו בצלחת מתי מעט מן העם"
ויאמרו אליהם הנבחרים: עלה קולכם אלינו מן הארץ- וידענו סבלותיכם
ועתה, הבה נבוא לקראתכם, שבו עמנו ונדון
ותאמר אליהם דפנה בת שמנה וסלתה "לא נשב עמכם כי סרחתם באפינו מאוד,
ואתם שבט בני-ימין, ולא ננוח עד כי נשליך אתכם ממדרגות המשכן"
ויעשו הנבחרים כטוב בעינייהם, כהנה וכהנה למען הקל סבלות העם ולא יתרצה,
כי המה שמים גורלם בכפי זולתם וירצו הכל מן המוכן.
וזאת....
לא ישוב